הפרעות התנהגות

בעצם השימוש במינוח "הפרעת התנהגות" טמונה ההנחה כי התנהגות אלימה בלתי מקובלת ו/או ראוייה הינה הפרעה שמקורה באדם עצמו, ללא אחריות סביבתית (כלומר שזו "שגיאת תיכנות" הגלומה בתוך מבנה האישיות של האדם), ומכאן שהטיפול בה יופנה ישירות לאדם "בעל ההפרעה", שכן עליו האחריות (כמו טיפול במחלה). חשוב לדעת ולהבין כי קשיים רגשיים והפרעות התנהגות מזינים אלו את אלו, ואין להפרידם.

התיאוריה הפסיכולוגית / פסיכיאטרית מנסה להסביר התנהגויות אלו בעזרת נסיון לחלקן לקבוצות על פי מדדים התנהגותיים, שכן הפרעות התנהגות כוללות טווח רחב של תבניות התנהגותיות חוזרות, שרובן אנטי חברתיות, תוקפניות, הכוללות מרדנות, שיש בהן הפרה של הזכויות הבסיסיות של אחרים או של נורמות וחוקים חברתיים תואמי גיל. כאמור זו דרך תיאורית ותיאורטית בלבד, שאיננה מבוססת (עדיין) על ידע אובייקטיבי/מדעי (כלומר לא מוכרים מרקרים ביולוגיים חד משמעיים המנבאים קיום התנהגות כזו, רק מעצם נוכחותם).

הפרעות אלו, בהגדרתן הרחבה כוללות שלוש קבוצות אוכלוסייה:

1. הפרעת התנהגות( 312.8, F 91) CD - Conduct Disorder– בקבוצה זו נכללים אנשים או ילדים עם תבניות התנהגות החורגות מנורמות ומחוקים חברתיים תואמי גיל, כגון הרס רכוש, גניבות, שקרים, התגרות, השתמטות מבית הספר ובריחה מהבית. הם אינם מצייתים להוראות ההורים והמערכת החברתית והלימודית, אינם רגישים לביקורת החברה והמשפחה וחוזרים על התנהגויותיהם ההרסניות ללא למידה מניסיון, מדובר על מבנה אישיות לקוי וקווים אנטי סוציאליים.

הפרעת התנהגות :( Conduct disorder) זו הפרעה נפשית המתבטאת בדפוס חוזר ונשנה של פגיעה בזכויות אחרים והפרת נורמות חברתיות. (טיאנו ואחר', 2010). ההפרעה נחשבת נפוצה יחסית בקרב ילדים מתחת לגיל 18 - 6% - 16% מהבנים ו - 2% - 6% מהבנות לוקים בה, במיוחד אם קיימים גורמי סיכון סביבתיים כגון עימותים משפחתיים, קיפוח חברתי - כלכלי, והתנהגות אנטי - חברתית של ההורים או אלכוהוליזם של אחד מהם.

התסמינים הרווחים להפרעה:

· שימוש רב בשקרים על מנת להשיג דברים או להימנע ממחויבות.

· הפרה שיטתית של חוקים, שוטטות בלילות, העדרות מביה"ס (לפני גיל 13).

· התנהגות אלימה כלפי אנשים או בעלי חיים.

· גניבה או הונאה, פריצה לבתים.

· בריונות, איומים, קטטות, הרס רכוש (גם ע"י הצתה).

· שימוש בכלי נשק מסוכנים.

· אכזריות פיזית, שוד (תוך עימות עם הקורבן).

2. הפרעה מרדנית-מתנגדת ODD - Oppositional Defined Disorder

)91.3 F313.81) בקבוצה זו נכללים אנשים או ילדים עם תבנית התנהגות מרדנית ועוינת כלפי דמויות סמכותיות, אך ללא פגיעה חמורה בזכויות הסובבים. התסמינים הנפוצים ביותר כוללים התפרצויות זעם, עימותים תכופים עם מבוגרים וסרבנות למלא אחר בקשות או חוקים שמציבים המבוגרים. ההפרעה מופיעה לראשונה בגילאים צעירים (2-5)עוד פני כתה א'. פעמים ילדים עם ODD יפרו כללים גם אם הם לא מרוויחים מזה כלום, כלומר יתנהגו באופן מתריס רק לשם התרסה. כאן לא מדובר על מבנה אישיות לקוי, אלא על דפוס התנהגות תגובתי מתפתח, שיש בו מידה לא קטנה של צורך לנקמנות ו/או לביטוי של עצמאות כוחנית.

התסמינים הרווחים להפרעה:

· נטייה לרגזנות וכעס, בעיקר לאור אכזבה או תסכול

· קושי להתאזר בסבלנות ולדחות סיפוקים

· נטייה לוויכוחים עם מבוגרים

• התקפי זעם

• אי-קבלת חוקים

• הצקה והפרעה מכוונת לילדים אחרים

• קושי בקבלת מרות וסמכות

• האשמת האחר על התנהגות הילד

• נקמנות.

3. התפרצות זעם תקופתית (לסרוגין) Intermittent Explosive - IED Disorder (313.34, 63.81F) בקבוצה זו נכללים אנשים או ילדים עם התנהגות מתפרצת חוזרת, המאופיינת בקושי לשלוט בדחפים אגרסיביים, כגון אלימות מילולית או אלימות פיזית שאינה גורמת נזק לסובבים. התפרצויות אלו מוגזמות ביחס לסיטואציה הקיימת, אינן מתוכננות מראש, ומטרתן אינה להשיג דבר מה תכליתי. ההתפרצויות קשות, פתאומיות ולא תמיד עם סיבה גלויה. לרוב לאחר ההתפרצות הילד נרגע ומוקל לו, כאילו פירק אנרגיה מיותרת. הפרעה זו מוכרת גם כ "הילד המתפוצץ".

התסמינים הרווחים להפרעה:

· כעס, צעקות, ומחשבות מתרוצצות.

· חוסר שקט פיזי ורגשי.

· התפרצויות זעם (Temper Tantrum).

· תוקפנות פיזית, כולל הרס רכוש (לא מכוון).

· איום או התקפה פיזית ו/או מילולית על אחרים או בעלי חיים (לרוב ללא נשק וללא התכוננות).

שלוש קבוצות אלו מאופיינות לרוב בתחלואה משותפת (קו-מורבידיות) עם "הפרעת קשב" והיפראקטיביות.

לפי DSM-5 (2013)ניתן לאבחן הפרעות התנהגות כאשר שלושה או יותר מהקריטריונים הבאים מופיעים במהלך 12 החודשים הקודמים לאבחון, וכאשר קריטריון אחד לפחות מופיע בחצי שנה שלפני האבחון: אגרסיביות כלפי אנשים וחיות, הרס רכוש, גניבה או רמייה, הפרה חמורה של חוקים, וכאשר ההפרעה בהתנהגות גורמת לליקויים חמורים בתפקוד החברתי, האקדמי והתעסוקתי.

לשלוש הפרעות ההתנהגות של ילדים ונוער בהן אנו עוסקים במאמר, יש קשר מהותי לסוג הטמפרמנט (המזג המולד) של הילד.

חשוב לדבר על טמפרמנט ולהבין את השפעתו הרבה .טמפרמנט זהו מושג המתייחס לאופן שבו האדם מתנהג ומגיב לסביבה ומהווה אחד ממרכיבי האישיות, הטמפרמנט לרוב נקבע גנטית וקשה לשנותו.

תומס וצ'ס (1977) ביקשו לקבוע את מאפייני הטמפרמנט ועל פי ממצאי מחקרם הוגדרו תשעה מאפיינים: רמת פעילות, קצביות (ריתמיות), התקרבות או התרחקות (מאנשים, חפצים ומצבים), סתגלנות, סף התגובה, עוצמת התגובה, מצב הרוח, קלות הסחת הדעת וטווח הקשב.

בקרב תינוקות אנו מזהים 3 קבוצות טמפרמנט מוגדרות (ועוד 2 לא מוגדרות):

1. הילד הקל ((The Easy Child –זהו מזג המאפשר להורים לפתח דפוס יחסים נינוח ומקבל, מרבית התינוקות הללו יהיו בעלי "התקשרות בטוחה". התינוק יהיה לרוב במצב רוח חיובי ונינוח, מגלה ריתמוס ביולוגי סדיר (מהר ניתן לזהות את סדר היום שלו), מסתגל במהירות למצבים חדשים, מגלה סף תיסכול גבוהה, עוצמת תגובותיו מתונה, מסריו ברורים, קל לפתח עמו יחסי גומלין וסינכרוניזציה, מאפיין את כמחצית התינוקות (40-50%).

2. הילד הקשה (The Difficult Child) – ילדים אלו פעלתניים מאוד וחסרי מנוחה. הם נתונים למצבי רוח משתנים ובלתי צפויים, מרבים לבכות ולהתרגז, ולרוב נראים לא מרוצים או עצובים. מאופיין בדרך כלל במצב רוח שלילי, קשה לרצות אותו, הוא מתוסכל בקלות, בעל ריתמוס ביולוגי בלתי סדיר, קשה לזהות מתי רעב, צמא או עייף, מתקשה להסתגל למצבים חדשים ומגיב כלפיהם בשליליות, מהר ובעוצמות גבוהות, מגלה רמת פעילות גבוהה מדי, לא שקט ובוכה הרבה. מאפיין את כ 10% מהתינוקות.

3. הילד שמתחמם לאט (The Slow To Warm-Up Child) – לוקח זמן עד שמתרגל למצב, אך לכשהתרגל הוא נינוח וטוב לו, עוצמת תגובותיו למצבים שונים בדר"כ מתונה, לרוב הוא מגיב בעוצמות נמוכות, נראה מעט פסיבי – היות ורמת פעילותם נמוכה וקשה לרגשם, לרוב יעדיפו להמנע מגירויים חדשים והם זקוקים לזמן מסוים על מנת "להתחמם" ולהתעורר לפעילות . מאפיין את כ 15% -10 מהתינוקות.

4. בעלי טמפרמנט בלתי מאורגן - מגיבים כל פעם אחרת.

5. ילדים בלתי משויכים – כוללים כ 35% מכלל התינוקות.

מקורות:

הורוביץ, ת (2008) אלימות יום-יומית בבית הספר - פרט מול חברה. דפים מס 46 (כתב עת לעיון ולמחקר בחינוך).

טיאנו, ש', אפטר, א', הטב, י', ויצמן, א' (2010), פסיכיאטריה של הילד המתבגר, דיונון

מרקס ע (2004) ההקשר החברתי של התנהגות אלימה הוצ' רסלינג

רולידר, ע' ( 1998) מניעת אלימות בכיתה באמצעות חינוך לאחריות אישית ועיצוב יכולות איפוק והבלגה במצבים מאתגרים. ישראל: אורטון דיסלקציה. פרספקטיבה, 16–17 ,87-64

שדמי, ח', אלגרסי, א' ונוי, (2006) ההתמודדות עם אלימות במערכת החינוך מדיניות, יעדים ופעולות. מפגש לעבודה חינוכית סוציאלית, 23 ,121-146

שפי, פ בר-זיו , י (2008) תוכניות התערבות באלימות בית ספרית במסגרת של ח"מ דפי יוזמה מס' 5

Coccaro ,E,F Lee ,R , McCloskey M, S (2014) Relationship between psychopathy, aggression, anger, impulsivity, and intermittent explosive disorder . Aggressive Behavior

DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press.

Mayo Clinic – (2018)

Steiner & Remsic (2007) Practice parameter for the assessment and treatment of children and adolescents with oppositional defiant disorder, journal of the American academy of child and adolescent Psychiatry, Vol 46(1), 126-141.

Thomas, A., Chess, S., & Birch, H. (1968). Temperament and behavior disorders in children. New York: New York Universities Press

Wikipedia (2018) האינצקלופדיה האינטרנטית אלימות