Research Domain Criteria (RDoC)

מאז צאתו לאור (2013) של ספר הקלסיפיקציות למחלות נפש DSM 5 הוא מצוי במחלוקת גדולה וחוקרים רבים מתנגדים לשימוש בו, עד כדי כך שישנם מכוני מחקר רציניים ביותר שאוסרים עריכת מחקרים המסווגים על ידי DSM 5 וקרנות מסרבות לזכות במענקי מחקר חוקרים העושים בו שימוש.

באופן מסורתי, מחלות נפש מאובחנות באופן קליני (במרפאה) ועל סמך הגדרות המזהות קיומם של מספר סימפטומים (התנהגותיים) המופיעים לרוב בסמיכות זה לזה, תוך ביטוי של מצב מתח ונזק לתפקודו של הפרט, אך ללא כל התייחסות למקור הבעיה. על פי השקפה זו, שאפשרה איפיון קל ונוח התפתח ספר הקלסיפיקציה של ההסתדרות הפסיכיאטרית האמריקנית (DSM) לאורך השנים.

אחת הטענות המרכזיות נגד DSM 5 עוסקת בהיותו ממוקד בתיאור התנהגותי, ובקביעת קיומן של תסמונות למחלות נפש על סמך תיאורים ו/או דיווחים סובייקטיביים, כמו תצפיות ושאלונים (מדיווח עצמי ו/או של זולת אינטרסנטי) וללא כל נדבך אובייקטיבי מדיד, כמו מדדים פיזיקליים/כימיים או ביולוגיים (הגדרתו "מילונית" ולא "מהותית" ואיננה מאפשרת הבנת מקור הבעייה).

המכון הלאומי האמריקני למחלות נפש (NIMA) US National Institute of Mental Healthהקים בשנת 2008 כוח משימה שמטרתו למסד מדעית את הסיווג של מחלות נפש. לטענת חוקרים במכון מקור ההתקדמות ברפואה המודרנית הוא ביכולתה לבצע אבחנה מדויקת והולכת של המחלות השונות ועל ידי כך להבין את הסיבות להתהוותן ואת דרכי הטיפול בהן, מכאן ככל שהרזולוציה באבחון תהיה מדויקת יותר הריפוי יהיה מהיר וטוב יותר. בעוד שבעבר מחלות הוגדרו על פי שם המשפחה (כמו סרטן, מחלת לב, וכו') כיום ניתן להבחין בין סוגי סרטן שונים, ולהתייחס לכל אחד בפני עצמו, ובכך להתאים ולדייק בריפוי. לא כך במחלות נפש, הן עדיין מוגדרות כמשפחות באופן כוללני (הפרעות קשב, דיכאון, סכיזופרניה וכו'), והטיפול בהן אינו מאופיין לכל מחלה בפני עצמה. בנוסף יש השקה רבה בין תסמיני מחלות שונות (אותו תסמין מופיע בכמה מההגדרות) והאיפיון תלוי הרבה במתבונן, לכן אין אפשרות למקד הטיפול וליעלו, ואכן אלו "המחלות" שהרפואה איננה מצליחה לרפא ואף לא לצמצם (להיפך, הן הולכות ומתרבות).

בשנת 2009 המכון יצא עם תוכנית קלסיפיקציה חדשנית ושונה, טקסונומיה המבוססת על המחקר העדכני בתחומי הביולוגיה, הגנטיקה ומדעי המוח, בשם - Research Domain Criteria (RDoC). מטרת הגישה היא להבין את טבע מחלות הנפש במונחים של הפרעות הקשורות למערכות ביולוגיות/ פיזיולוגיות/פסיכולוגיות.

הגישה עדיין בהתהוות ואיננה מושלמת, ביסודה כמובן ניצב הרצון לקשר בין גוף ונפש (לבצע רדוקציה פיזיולוגית לבעיות נפשיות).

גישת איפיון וסיווג זו מחייבת כיום את מרבית האוניברסיטאות ומכוני המחקר בעולם (כולל בישראל).

הוגדרו 6 תחומים מרכזיים (Domains Central):

· ערכיות חיובית Positive Valence Systems

· ערכיות שלילית Negative Valience Systems

· מערכות קוגנטיביות Cognetive Systems

· מערכות ותהליכים חברתיים Systems for Social Processes

· מערכות עוררות Arousal Systems

· מערכות סנסו/מוטוריות Sensorimotor Systems

Research using “RDoC-ian” principles focuses on the investigation of targeted biological, physiological, and behavioral elements that comprise mental health and illness rather than on the investigation of heterogeneous symptom-based diagnostic disorders.

חוקרי המכון פיתחו טבלה, ראשונית, לשם ארגון המושגים התחומים והמבנים השונים :

RDoC Matrix

DomainConstructsUnits of analysis 1. Genes, 2. Molecules 3. Cells, 4.Neural Circuits, 5. Physiology, 6.Behaviors, 7.Self-reportsNegative Valence SystemsFear1234567AnxietyLossFrustrative NonrewardPositive Valence SystemsReward LearningReward ValuationHabitsCognitive SystemsAttentionPerceptionDeclarative MemoryWorking MemoryCognitive ControlSystems for Social ProcessesAttachment FormationSocial CommunicationPerception of SelfPerception of OthersArousal/Modulatory SystemsArousalCircadian RhythmSleep and WakefulnessSensorimotor SystemsMotor ActionsAgency and OwnershipHabitInnate Motor Patterns

מאיר בוכנר