מוזיקה, רגש ומח

מוזיקה, שמיעה, אימון מוזיקלי ומבנה המוח

מזה דורות ידוע כי למוזיקה יכולת ייחודית, לפרוט על מיתרי הרגש של בני האדם, וזאת מבלי לעבור את מסננת המילה או המחשבה. מוזיקה נחשבת לאחת הדרכים היותר משפיעות על הפקת רגשות. עדיין לא ברור האם רגשות המופקים מהמוזיקה דומים לרגשות המופקים מגירויים חזותיים. בירחון Neuroscience (2009) פורסם מחקר הבודק האם עיבוד רגשות המופק מהתבוננות בהבעות פנים (עצובות, נייטרליות, מאושרות), מושפע מהאזנה לגירוי מוזיקלי (שמח ו/או עצוב) הקודם להתבוננות. נמצא כי אכן עוצמת הרגש כלפי התמונה (עצוב, שמח) מועצמת משמעותית לאחר גירוי המוזיקלי קודם (עצוב, שמח), דהיינו נעימה נוגה מגבירה את עוצמת העצב, ונעימה עליזה מעצימה את השמחה. מדענים מנסים זה שנים להתחקות אחר ההשפעות של מוזיקה על הגוף והנפש שלנו, החל ממצב הרוח ועד להישגים בלימודים. חוקרים מאוניברסיטת מקגיל (מונטריאול) פרסמו ב-2013 סקירה של מעל 400 מחקרים בנושא מוזיקה והשפעותיה בכתב העת ,Trends in Cognitive Sciences הם גילו כי שיעורי הקורטיזול ורמות החרדה שדיווחו עליהם המטופלים שהקשיבו למוזיקה היו נמוכות מאשר של אלה שלקחו את התרופות. "ההבטחה המגולמת כאן גדולה מאחר ומוזיקה פחות יקרה מן הסתם מתרופות, אינה עשויה לפגוע בגוף ואינה נושאת עמה תופעות לוואי", כתבו בסקירתם.

בקשר בין מוזיקה למוח עסק גם כנס מדעי באונ' ירושלים שנערך בשנת 2013.

עם התפתחותם של אמצעים מתקדמים להדמיות מוח, במאה ה-20, התגלה כי הקשבה למוזיקה מעוררת ומפעילה חלקים רבים במוח, ולא רק את קליפת השמע (audio cortex) שתפקידה לעבד צלילים. כלומר, הקשבה למוזיקה ונגינה מפעילות כמעט את כל המוח שלנו, ולכן כנראה, מחברת בין מרכזים שונים.

מוזיקה מפעילה, בין היתר, את כפיס המוח, המחבר את האונות השמאלית והימנית במוח, הקליפה המוטורית, האחראית על תנועה כגון ריקוד או רקיעה ברגליים, קליפת המוח הקדם מצחית, האחראית על יצירתן של ציפיות, גרעיני האקומבנס והאמיגדלה, שאחראים לתגובות הרגשיות שלנו לאחר שמיעת מוזיקה, את ההיפוקמפוס, שמאחסן את הזיכרונות ממוזיקה ומחוויות מוזיקליות ועוד.

למוח האדם יכולת מפליאה לשלוף ו/או לסנן קול מסויים מתוך מקהלת קולות ("אפקט המסיבה"). חוקרים מאונ' קולומביה (2019) מצאו את המסלול בו תהליך זה עובר במרכז השמע או המוח השמיעתי (auditory cortex) והבינו כיצד המוח מקדד קול ספציפי בתוך "ים הקולות" במהירות כה רבה. הבנה זו תסייע רבות לבניית מכשירי שמע חדשים ויעילים יותר.

המוח השמיעתי הוא תחנת השמע הראשית (brain’s listening hub) אליה האוזן הפנימית שולחת סיגנלים חשמליים, המייצגים בליל של גלי צליל מהעולם החיצון. על המוח השמיעתי לשלוף ולברר צלילים בעלי עניין או משמעות לאדם, מתוך בליל זה. מערך קישורים זה מאפשר לאדם להיות סלקטיבי בשמיעה (להתייחס רק למרכיב מסויים בצליל אליו האדם מכוון, ולהתעלם ממרכיבים אחרים). החוקרים התייחסו במיוחד לשני אזורים במוח השמיעתי: הפיתול על שם האשל (Heschl’s gyrus) והפיתול הרקתי העליון (STG). מידע מהאוזן מגיע ראשית לפיתול ע"ש האשל ועובר משם לפיתול הרקתי STG, זה נעשה תוך שימוש באלקטרודות המושתלות במוח.

למוחות שלנו יכולת יוצאת דופן ליצור זיכרונות של מוזיקה, לאחסן אותם ולשלוף אותם גם אם איננו מודעים לכך. למשל, אם אתם שומעים שיר קליט, סביר להניח שתהיו מסוגלים לזכור חלקים ממנו גם אם חלפו כמה ימים. אחרי שתשמעו את השיר הזה כמה פעמים, ייתכן שתדעו אותו בעל פה. חשבו על המאמץ הרב יותר הנדרש ללמידת מידע מספרי לימוד או לזכירת פרטים על אירועים יומיומיים בחייכם. מה שמסקרן עוד יותר הוא שנראה כי זיכרונות מוזיקליים משתמרים היטב אצל אנשים הסובלים מאַמְנֶזִיָה (שִׁיכָּחוֹן) – זהו המונח הרפואי לאובדן הזיכרון ( מתוך האתר "מדעי המוח" 2019).

ממחקר אחר (2021) מסתבר כי כי שנים של אימון בנגינה מעצבים את המוח באופן דרמטי, כבר ידוע כי מוזיקאים מאתרים את גובה הצלילים (Pitch) באופן מהיר ומדוייק יותר, אך לא ברור היה כיצד זה משפיע על עיצוב המוח .

במוחם של מוזיקאים נמצא חיבורים חזקים יותר בין מבנים של תאי עצב, מאשר במוחם של לא מוזיקאים, כך נכתב במחקר המופיע בירחון JNeurosci (2021).

במחקר הושוו מוחות של מוזיקאים מקצועיים מול מוחות של אחרים. נמצא כי ליכולת זיהוי גובה הצליל אין השפעה מיוחדת על מבנה המוח, אך יכולת זו מעצבת את המוח בדרכים עדינות יותר. בהשוואה ללא מוזיקאים אצל המוזיקאים כולם (עם ובלי רמת עיבוד צליל גבוהה) נמצא רמת קישוריות (connectivity) גובהה בהרבה במוח, באזורי השמיעה, בשני חצאי המוח. אצל המוזיקאים נמצא קישוריות גבוהה של החומר הלבן באזורי השמיעה, לעומת קבוצת הביקורת. נמצא גם כי רמת הקישוריות המוחית עלתה ככל שהמוזיקאי החל לנגן בגיל צעיר יותר. ממצאים אלו מראים כיצד ההתנסות מעצבת את מבנה המוח בכלל וכיצד ניסיון בנגינה מעצב את מוחנו בפרט.

במחקר קודם (2008) זיהו חוקרים בריטיים שילדים שזכו לקבל אימון מוזיקלי (למשך של לפחות שלוש שנים) הצליחו לבצע טוב יותר מקבוצת הביקורת 2 פעילויות הקשורות ישירות לנגינה (אבחנה שמיעתית, מיומנויות מוטוריות עדינות) ו 2 פעילויות שאינן קשורות ישירות לנגינה (אוצר מילים, מיומנויות חשיבה לא מילוליות), אך לא נמצאה השפעה על יכולות מרחביות, מודעות פונולוגית ויכולות מתמטיות (כפי שציפו).

שלו ענת (2017) יאללה, כפיים: כך מוזיקה משפיעה לכם על המוח פורסם בוואלה בריאות.

ג'ונסון מ ,פו פ (2019) מוזיקה: הדבר האחרון שאנו שוכחים פורסם באתר "סוקרים צעירים" 31/1/19 Frontiers for young mind""

Johnson E & Foo F (2019) Music: The Last Thing We Forget. Frontiers for Young Minds. doi: 10.3389/frym.2017

“Musical Expertise Shapes Functional and Structural Brains Networks Independent of Absolute Pitch Ability” 25 January 2021, Journal of Neuroscienc

Forgeard M & Winner E at all (2008) Practicing a Musical Instrument in Childhood is Associated with Enhanced Verbal Ability and Nonverbal Reasoning Journal.Phon October 2008

“Hierarchical Encoding of Attended Auditory Objects in Multi-talker Speech Perception” by James O’Sullivan, Jose Herrero, Elliot Smith, Catherine Schevon, Guy M. McKhann, Sameer A. Sheth, Ashesh D. Mehta and Nima Mesgarani, 21 October 2019, Neuron.

Longeswaran N, Bhattacharya J (2009) Crossmodal transfer of emotion by musicNeuroscience Lettersvol 455