ניווט כתה

"אם המורה חסר שיטה להעסיק את הכתה –

אז לכתה דמיון פורה להעסיק את המורה" חנניה רייכמן

"אין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ" עבודה זרה י"ט ע"א

"אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי - אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי- אל תאמין, יגעתי ומצאתי - תאמין !"

במה תאמין? תאמין שייגעת! רב יצחק, מגילה ו' ב'

"זה ממש פלא ששיטות ההוראה המודרניות עדיין לא החניקו לחלוטין את חדוות החקירה. זוהי טעות חמורה להניח שניתן לקדם את ההנאה מהתבוננות ובדיקה באמצעים של כפייה וחובה". אלברט אינשטיין

"ניווט או ניהול כתה" הינו למעשה מושג אמורפי, הכולל בחובו מרכיבים רבים ומציין בעיקר את יכולת המורה להפעיל, לתווך ולארגן את עבודת תלמידיו בכתה.

על פי יריב: "ניהול כיתה עוסק באופן שבו המורה משרה אווירה של סדר וביטחון". על פי ווקר קולווין וראמזי (1995): ניווט התנהגות התלמידים, ארגון כיתה/גן וארגון זמן שיאפשרו למידה יעילה ויוקטן למינימום הזמן המוקדש למשמעת". למעשה המושג מגדיר את אחריות המורה לתהליך הלימודי כולו, המורה הוא האמור לפתח ולחזק את מוטיבציית התלמידים ללמוד, עליו לאפשר למידה וליצור הזדמנויות לסיפוק הסקרנות והצורך הטבעי הטמון בילדים ללמידה. ילד משועמם לא ילמד, ילד עייף, רעב או מוטרד לא יתפנה ללמידה, ילד מאוים או מושפל יברח מלמידה. לשם שחרור הסקרנות הטבעית יש צורך לשמור על מרחב מוגן ומאפשר עבור הילד, ולספק את צרכיו לכבוד אישי ולהשתייכות. ניתן להניע ילד ללמידה באחת משתי אפשרויות:

1. על ידי פיתוח הנעה אקסטרינזית, הנעה על בסיס של כדאיות (מניעת עונש, קבלת תמורה, חיזוק חיצוני). סוג כזה של הנעה אינו אוחז מים, עם העלמות הגורם המניע ישנה סכנה כי תעלם גם המוטיבציה עצמה, שכן מקור ההנעה מלאכותי.

2. על ידי פיתוח הנעה אינטרינזית, הנעה על בסיס של הענות לצורך פנימי ופיתוח רצון אישי (חיזוק האגו), סוג כזה של הנעה יחזיק מעמד לאורך זמן, שכן אינו תלוי בגורם חיצוני והוא מחזק את עצמו שכן מקור ההנעה פנימי, טבעי.

ניווט כתה פרואקטיבי ימנע הצורך בהתמודדות עם בעיות התנהגות וקשיי משמעת. הסביבה הלימודית אותה יש לארגן ובתוכה יש לנווט את התלמידים על צרכיהם השונים, מורכבת מארבע סביבות משנה, לגבי כל אחת אנסה להציע מספר רעיונות מועילים: א. סביבה פיזית, ב. סביבת הזמן, ג. סביבת התוכן ד. סביבה החברתית.

סביבה פיזית – אין כמו סביבה נעימה להשרות אווירה טובה. כתה מטופחת, נקייה ומסודרת תאפשר למידה. על המורה לדאוג לכך שהכתה תהיה מקום נעים ומרגיע, הן בעיצובה הפנימי (פינות מובדלות לכל משימה) בשמירה על סדר (לקבוע מיקום לכל- לניירות ציור, למספריים וכו') בעזרים השונים (פלקטים, ציורים ותמונות, צבע הקיר), בארגון ובניקיון ("חוק החלונות השבורים", לא מתחילים שעור בכתה שאינה נקייה ו/או מסודרת, מיידעים את סדר היום והשיעור מראש).

זכרו: הסביבה הפיזית כוללת גם את השירותים, הברזייה, פחי האשפה, מתקני החצר, שער הכניסה וספסלי הישיבה. על התלמידים לשבת כך שיראו את המורה (אין לשבת עם הגב למורה) יש להקפיד שמוקד הלימוד אינו מרובה מסיחים (הלוח והשולחן פנויים) רצוי להגדיר את הציוד הנחוץ מראש ולוודא נוכחותו), המורה מחויב לשמור על הופעה חיצונית מכובדת ומכבדת.

סביבת הזמן – מערכת הלימודים מושתת על לוח זמנים קצוב וקצר. השליטה בו חשובה. על המורה מוטל מחד לשמור על תחילת השיעור במועד, ומאידך על סיומו במועד. כאשר התלמיד יידע שהמורה שומר על ההפסקות שלו יקל לו לשמור על כניסה בזמן. יש לתכנן השיעור כך שיתחיל וייגמר במועד, לא רצוי להתחיל בנושא כאשר אין זמן לסגור אותו. קירבה להפסקה מסיבה את תשומת לב התלמידים מתוכן השיעור. יש להתחשב במה שנעשה במרחב הסמוך לכתה. אין להטיל משימות לפרק זמן ארוך ומתמשך, וצריך גם להביא בחשבון את צרכי הילד הנוספים (משחקים בחצר ו/או במחשב, צפייה בטלוויזיה, בילוי עם המשפחה ועוד). רצוי להימנע מקיבוץ שעורים מקצועיים באותו היום, כדאי לפזרם. אחר שעור ספורט רצויה הפסקה, אין ללמד מעל שעתיים ביום אותו הנושא (או שעתיים רצופות תחום תוכן אחד או שני תחומי תוכן דומים בזה אחר זה (שעור אנגלית ושעור לשון). מומלץ להקפיד על סדר יום מתוכנן וידוע מראש (למעט בהפתעות וליידע שינויים) אך גם לגוון את השיעור, כך שגם תלמיד בעל יכולת ריכוז קצרה ישתלב היטב. יש לשמור על שגרת עבודה קבועה (שהתלמיד יידע מה עושים, מתי איפה ואיך), על הקצאת זמן למשימות וכן רצוי להעסיק התלמידים כדי למנוע "זמן פנוי", זמן הגורר בטלה ויוצר מצבי סיכון להפרעות. רצוי מאד להימנע מהשתלטות המורה על זמן הכתה (צמצמו את משקלכם היחסי), אפשרו לתלמידים להיות פעילים לפחות 75% מזמן השיעור.

פתיחת שעור נכונה הינה ערובה להצלחת השיעור, היא מאפשרת למורה למקד את תשומת לב התלמידים בו, מאפשרת להגדיר את נושא השיעור כדי להתמקד ולעורר עניין. כמו בשח-מט, פתיחה טובה תביא לניצחון!

סביבת התוכן - תוכן השיעור נחשב למוקד השיעור. את תוכן השיעור ניתן ללמד במספר דרכים, אנו מכירים שלוש דרכים להוראה:

הוראה קולית – הרצאה, המורה מסביר ומלמד באמצעות קולו והתלמידים מאזינים ועליהם רק לזכור את דבריו. סגנון זה הינו הקל הזול והמהיר ביותר, ניתן באמצעותו ללמד הרבה מאד תלמידים בה בעת, אך תרומתו ללמידה נמוכה מאד.

הוראה תצפיתית – הדגמה, המורה מבצע את הפעולה והתלמידים צופים ורואים בעיניים את תהליך הביצוע. סגנון זה הינו מעט יקר יותר ודורש אנרגיה וזמן נוספים. ניתן באמצעותו ללמד פחות תלמידים. אך תרומתו ללמידה גבוהה יותר.

הוראה פעילה – התנסותית, התלמידים מבצעים בעצמם ובמו ידיהם את כלל הפעולות הנדרשות ללמידה. סגנון זה הינו היקר, הארוך והמצומצם בהיקפו ביותר, אך תרומתו ללמידה רבה מאד, מי שביצע יודע! ומי שיודע אינו שוכח!

על המורה מוטל לשמור על רמת פעילות גבוהה בכתה, כתה שתפעל תתמקד בתוכן הרצוי.

לכל תלמיד ערוץ קליטה ראשי וערוצי משנה (ערוצי הראייה, השמיעה ותחושה) לא לכל התלמידים בכתה ערוץ הקליטה הראשי זהה, תוכן השיעור ייקלט באופן מהיר בעיקר דרך הערוץ הראשי, מעבר לערוץ משני ידרוש מהתלמיד אנרגיה וזמן נוספים, הדרושים לשם תרגום המסר הנלמד לערוץ זה. כדי להגיע לכלל התלמידים רצוי להציג את תוכן השיעור בשלושת הערוצים במקביל (במילים, בגרפים/ציורים ובפעילות פיזית) ובאופן מדורג, בכך תבטיחו את שילובה של כל הכתה בשיעור, היזהרו מעומס בשעורי הבית (הם משניאים את ביה"ס, פוגעים במוטיבציה וגוררים סגנון למידה טכני וחסר הפנמה).

סביבה חברתית - בני האדם נחשבים ל "חיות חברתיות", אנו זקוקים לחברה ומגדירים עצמנו על ידה. מה נחשב לטוב, לצודק ולראוי, מה יפה, מקובל או מוערך נקבע על ידי החברה בה אנו חיים. הצורך להשתייך הינו צורך מרכזי ובסיסי, בדומה לצורך לנשום ולאכול. תחושת השייכות, הגאווה וההזדהות עם מערכת ביה"ס והכתה, היא שתוביל ללמידה יעילה, לשקט חברתי ולהרגשה טובה. הסביבה החברתית כוללת גם את הקשר עם ההורים ואת הכרות עם בית התלמיד. על המורה לדאוג לפרסם בכתה מספר מצומצם אך מוסכם של "כללי התנהגות בכתה ובהפסקה" (עד 5), כללים שעליהם עליו לשמור מכל משמר. מומלץ לשמור על שפה מכובדת והתנהגות מכבדת (אפס סובלנות – יש להגיב מיד לכל פריצת גדר) ולזמן תלמידים מעת לעת ובאופן מזדמן, לשיחה אישית. זכרו תקשורת עקבית ופתוחה עם התלמידים היא הבסיס לקשר ולקיום אווירה טובה ומאפשרת.

הנטייה לתחרותיות מובילה למצבי עימות ומתח מומלץ להימנע מכך ולהרבות דווקא בשיתופי פעולה (עבודה בזוגות או בקבוצות קטנות) רצוי להטיל משימות שאפשר למלאן רק מתוך שיתוף ואיגום הכישורים של חברי הקבוצה (תחרותיות תתקיים ממילא, שכן היא בטבע האדם ובעיקר מופיעה אצל בנים), לכן אין להפוך את הציון למטרה מרכזית.

טיפוח הסקרנות וגילוי עניין, הם שיביאו לשיפור בהישגים.

המורה חייב לכן לתכנן, להנחות ולמצוא את עצמו כחלק בכל אחת מהסביבות הללו.

מפאת הצורך, ערכתי סיכום מתומצת ומרוכז של הנושא, בוודאי שהחסרתי דברים ואף קיצרתי היכן שצריך היה להרחיב, אבל כבר נאמר: "ואידך זיל גמור"...תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא, עמוד א.

מאיר בוכנר